סיפור ה"ברבור"...

שלום רב לכל הקהילה מיוחדת שלנו,

אני זוכה לשמוע סיפרים מאד עמוקים ומרגשים על תהליכים ושינויים שנשים בוחרות לאמץ לחייהן, בעקבות שיעורי LIfeDance.

והרי בכלל לא התכוונתי ;)

אחד הסיפורים שנגעו לליבי היה סיפור ה"ברבור"...

וכך הוא נשמע באוזניי...רקדנית לא גבוהה (אך מאד מרשימה!), זכתה לרקוד בנערותה...כמו רבות מבנות ישראל:)

אך משהתבוננה במראה ראתה הנערה כמה היא קטנה לעומת האחרות...כמה אין לה את הנתונים...ועד כמה הסיכויי שלה נמוך לעומת הסטראוטיפ של רקדניות המחול ארוכות הקומה והגוף...ומשהבינה שאפסו סיכוייה, פרשה הנערה לריקודים סלוניים (הכוונה לריקודים בסלון ביתה :).

עברו חלפו השנים...והנערה התבגרה והבינה כי היא פיספסה שנים של הנאה ושמחה...חיפשה חיפשה..ומצאה את LIfeDance ומאז היא מאושרת!

עד כאן...רוב הנשים יכולות להגיד..נו שויין...חזרה אליה בינתה.

אך לא כאן מסתיים סיפורינו ידידותיי,

והנה סיפור נוסף, כדי להשלים את התמונה!

רקדנית גבוהה (ארוכת צוואר), זכתה לרקוד בנערותה...כמו רבות מבנות ישראל!

אך בשל גובהה...היא תמיד היתה בשורה האחורית, ולא זכתה להסתכל על עצמה במראה...רק להבין שתמיד היא תהייה מאחור!

בשורה הראשונה עמדו אותן נערות נמוכות קומה, שעמדו מול המראה והכתיבו לכולןןןן את הקצב, אופי הריקוד, ורוח הדברים.

יום אחד נגשה מלכת השורה הראשונה (שלא עלתה אז על 1:20)....לאותה נערה ארוכת צוואר ואמרה לה בבטחון מלא : "את לא בקצב, את לא רוקדת יפה, ואין לך מקום פה."

מששמעה הנערה את המילים המעליבות והקשות,הבינה שאפסו סיכוייה, וזו, פרשה לריקודים סלוניים (וגם פה בכוונה לסלון ביתה).

סוף הסיפור:

הרקדנית נמוכת הקומה, היום תלמידה מצטיינת בקורס מדריכות ש LIfeDance ועתידה לפצוח בקריירת ריקוד מבט